כאשר בעל מקצוע או גוף המעסיק בעלי מקצוע מקבל על עצמו את האחריות על הטיפול בך הוא מחוייב בחובת זהירות ובחובת מיומנות, שאי עמידה בה (כלומר, גרימת נזק ללקוח) מוגדר בתור אירוע רשלנות מקצועית. למעשה כמעט כל בעל מקצוע מחוייב ברמה כזו או אחרת של חובת זהירות, אך במקצועות כגון עורכי דין, שמאים, מהנדסים, יועצי השקעות, סוכני ביטוח, רואי חשבון, אדריכלים, מכונאים ויועצי מס החובה ברורה יותר, ולכן קל יותר להוכיח כי רשלנות שלהם הינה באמת רשלנות מקצועית. בעלי מקצוע בתחומים אלו דואגים בדרך כלל לבטח את עצמם במסגרת ביטוח אחריות מקצועית שנועד להגן עליהם במקרים של תביעת פיצויים מצד לקוחותיהם בגין רשלנות מקצועית.
במידה וברצונך להגיש תביעת רשלנות רפואית, יש לבסס קודם כל את הטענה כי חובת הזהירות אותה חב לך בעל מקצוע נשברה, וכי בעל המקצוע לא פעל בזהירות ובמיומנות הנדרשת מבעל מקצוע סביר העוסק במקצוע זה. הקושי הגדול הינו בדרך כלל להוכיח כי אכן הייתה חריגה במקרה המדובר מהסטנדרטים המקצועיים הנהוגים בתחום עיסוקו של בעל המקצוע, ומי שאמון על בדיקת אחריות זו הינו בית המשפט. במידה ובית המשפט קבע כי אכן הייתה חריגה, יחוייב בעל המקצוע לפצות את הלקוח שלו בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהרשלנות המקצועית.
חובות הזהירות והמיומנות נובעות מסעיף 35 לפקודת הנזיקין הקובע כי "במשלח-יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט, באותן נסיבות - הרי זו התרשלות".
על מנת לקבוע כי אכן קיימת עילה לקבלת תביעת פיצויים קיימים מספר תנאים הצריכים להתקיים במצטבר:
במידה וקיים חדש כי קיימת רשלנות מקצועית מצד בעל מקצוע החב כלפיך חובת זהירות יש להתחיל באיסוף מסודר של כל מסמך הקשור באירוע הרשלנות. עליך להקפיד לתעד כל הפסד כספי שנגרם לך, תיקונים אותם נדרשת לבצע, הפסד הכנסות וכו'. נזק שאינו מתועד יהיה בעייתי להוכחה בשלב מאוחר יותר.
על מנת לבסס את טענתך כי מדובר במקרה רשלנות מקועית עליך להביא חוות דעת מומחה התומכת בגישתך. חוות דעת זו צריכה לפרט מהם הסטנדרטים הנהוגים בתחום העיסוק של בעל המקצוע, ועל הנקודות בהם בעל המקצוע חרג מחובות הזהירות והמיומנות בהן הוא חב.
כדאי להיות מודע לאפשרות כי חברת הביטוח של בעל המקצוע הנתבע על-ידך תעסיק חברת חקירות שתנסה לערער את אמינות תביעתך. כדאי להשתדל להימנע משיחה עם חוקר (גלוי או סמוי) ללא התייעצות עם עורכי דין נזיקין המתמחים בתחום זה.
זהו הכלל אשר אמור להנחות את עורך הדין בכל אחד ואחד מההליכים המשפטיים בהם הוא מייצג לקוח. הרי אם הלקוח היה יכול לעשות את עבודת הליטיגציה, את הייצוג מול בית המשפט והשליטה המלאה בחוקים, הוא לא היה שוכר את שירותיו של עורך דין אלא עושה זאת בעצמו. אם עשה זאת, הרי שהוא סומך על עורך הדין בעיניים עצומות.
וכאן בדיוק נמצא שורש הבעיה, ממש כמו במקרי רשלנות רפואית, חלילה: הלקוח סומך את ידיו על בעל המקצוע בצורה כמעט עיוורת, ולכן לא בודק כלל את מהות עבודתו. מספיק פרט אחד שיישכח על ידי עורך הדין, טיעון אחד שלא במקום או הידבקות לפרט שכבר אינו רלוונטי כדי לחרב את המשפט כולו. רשלנות של עורך דין, מסיבה זו, אינה עניין כל כך הזוי.
בקובץ כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין (1986) מצוין הסעיף הבא, תחת הכותרת המחייבת 'חובת עורך דין':
"עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט"
משפט קצר זה, הוא המהות של תפקיד עורך הדין וכל חריגה ממנה, יש בה כדי להאשימו ברשלנות. נכון, לא כל הפסד במשפט הוא רשלנות מצד עורך הדין, אך מה שחשוב לזכור הוא דבר אחד: אם בעבר כלל לא העלה האזרח פשוט על הדעת את האפשרות לתבוע את עורך הדין שלו, הרי שהיום מדובר בעניין רווח יותר ויותר.
עורכי הדין, בהיותם נציגי האזרח מול רשויות החוק, חייבים לזכור כי גם לתוצאות של מעשיהם יינתן דין וחשבון. אם בעבר היה נדמה כאילו עורך הדין עושה את עבודתו ומקבל את שכרו ויהיה מה - הרי שהיום ברור כי תוצאה שאינה מקובלת על ידי הלקוח, אך חשוב מזה - לא נראית סבירה, היא עילה לפיצוי, ממש כשם שאינסטלטור שלא תיקן כראוי את הצנרת יצטרך לפצות את הלקוח שבביתו ביקר.
כמו בכל מקרה אחר
מאחר ועורך הדין הוא איש מקצוע לכל דבר, גם תביעה נגדו תוגש באותה צורה, כשם שהיא מוגשת נגד כל איש מקצוע אחר. ישנה מן הרגשה שמאחר ומדובר באדם אשר חי ונושם את מערכת המשפט ולמעשה נחשב חלק ממנה, הטיפול בו יהיה אחר, אך במקרה של חוסר מקצועיות ושל רשלנות עורך דין - ההתייחסות אליו היא כמו לכל אדם אחר.